מילון מונחים

תאגיד
ע"פ ס' 3 לחוק החברות – גוף משפטי כשר לחיובים, לזכויות ולפעולות משפטית. תאגיד הוא ה"מי" במשפט, הוא הנושא במערכת המשפטית, יש לו מעמד במשפט. תאגיד הוא מקרה פרטי של מושג רחב יותר שנקרא 'אישיות משפטית'. תאגיד הוא ישות ערטילאית יצירת המשפט בעלי חובות משפטיות, זכויות וכושר לבצע פעולות.
אישיות משפטית (Legal Person)
גופים פיזיים או ישויות ערטילאיות (תאגידים) אשר מערכת המשפט מכירה בהם כנושאים לזכויות וחובות משפטיות ואשר הם בעלי כושר לביצוען של פעולות משפטיות. לא כל אובייקט רשאי לבצע פעולות משפטיות. לדוגמה, בעל חיים לא יכול לבצע פעולות משפטיות, אך בעלי החיה יכול לחוב חובות מעצם הבעלות, כמו חיוב בנזיקין. לבעל חיים יכול להיות מעמד משפטי – כמו חיה מוגנת, אך הוא לא כשיר לבצע פעולות משפטיות, הוא לא מושא לחיובים. בקורס זה נעסוק בעיקר בחברה עסקית, שהיא מקרה פרטי של תאגיד.
חברה בע"מ
חברה היא גוף משפטי המוקם על ידי אנשים או גופים כדי לבצע פעילות מסוימת, לרוב עסקית. החברה הינה גוף משפטי נפרד ושונה ממייסדיו, אשר תחתיו מתרכזת כל הפעילות העסקית. המייסדים הם בדרך כלל בעלי החברה ושליטתם (בעלותם) נעשית באמצעות החזקת מניות (בעלי מניות). הקמת חברה והתנהלותה כפופים לחוק החברות משנת 1999. לעומת זאת, סוגיות הקשורות לפירוק החברה נותרו עדיין בפקודת החברות. על פי חוק כל חברה חייבת להירשם ברשם החברות, וצריך להיות לה תקנון. התקנון ומסמכי ההתאגדות של החברה טעונים אישור ואימות חתימות בפני עורך דין.
רוב החברות הן בעירבון מוגבל (בע"מ), כלומר שבעליהן נהנים מאחריות מוגבלת לחובות החברה. דבר זה מצוין בשם החברה. בישראל הסיומת היא "בע"מ", בארצות הברית נהוגה בין היתר הסיומת "Inc."שמשמעה Incorporated), באנגליה ומרבית העולם הסיומת הנהוגה היא "Ltd".למעט במקרים חריגים של "הרמת מסך" הרי שבחברה בע"מ בעלי המניות לא נושאים באחריות אישית לפעולותיה של החברה, והם ערבים להתחייבויות החברה רק אם וככל שהסכימו לתת ערבות כלשהי, ורק בהתאם לסכום שעליו הסכימו. במקרה של פירוק חברה בגלל אי יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה, ואם בעלי החברה לא ערבים באופן אישי לחובות החברה, הם יפסידו רק את הערך הנומינלי (הנקוב) של המניות שבבעלותם. קיימות גם חברות בעירבון בלתי מוגבל כמו משרדי רו"ח ועריכת דין.
חברה בהקמה
חברה אשר עדיין לא התאגדה כדין אולם היזם של החברה פועל עוד בטרם התאגדות על מנת "להכין את הקרקע" למועד שבו החברה תוקם. על היזם לגלות לכל הגורמים איתם הוא עושה עסקים כי החברה היא חברה בהקמה, וברגע המת החברה, פעולותיו מחייבות את החברה, בהתקיים תנאים מסויימים.
כשרות משפטית
היכולת לבצע פעולות משפטיות ולשאת בזכויות ובחובות משפטית. קיומה או היווצרותה של אישיות משפטית מעידה על קיום כשרות משפטית. לעיתים קיומה של אישיות משפטית לא מבטיח כשרות משפטית מלאה – כמו במקרה של קטינים. קטינים יכולים לעשות פעולות משפטיות מוגבלות, עקרונית אין להם כשרות משפטית.
האישיות המשפטית הנפרדת
החברה נחשבת אישיות משפטית נפרדת מהיחידים שמרכיבים אותה.
עקרון הגבלת האחריות
רוב החברות מוקמות ומיוסדות כדי להנות מעקרון זה. ס' 35 מפרט את נושא הגבלת האחריות – כתוצאה של ההתאגדות ועקרון האישיות הנפרדת אין יחידי החברה אחראים לחובותיה להוציא מקרים חריגים של הרמת מסך, או אחריות אישית אחרת. חבותם של בעלי המניות כלפי החברה היא לפירעון מלאו הסכום שהתחייבו בו במסמכי היסוד תמורת המניות שבידיהם – החברה יכולה לדרוש מבעלי המניות רק את התמורה עבור המניות שלהם. חובות של החברה הם של התאגיד ולא של בעלי המניות. המשפט מכיר בתאגיד כאישיות משפטית נפרדת מזו של יחידיו – רכוש התאגיד אינו רכוש יחידיו, החיובים אינם שלהם, פעולות התאגיד אינה מחייבת או מזכה את יחידיו, ותביעה או אישום של התאגיד אינו של יחידי התאגיד.
חברה אם
חברה אם היא חברה בעלת חמישים אחוזים ומעלה מהון מניותיה, או חמישים אחוזים ומעלה בזכויות ההצבעה או רשאית למנות חמישים אחוזים ומעלה מחברי הדירקטוריון של חברה אחרת. החברה הנשלטת נקראת חברת בת. חברה אם שולטת בחברה בת אחת או יותר. חברה אם יכול שתהיה חברה לאחזקות, או חברה שיש לה פעילות משל עצמה
חברה בת
חברת בת היא חברה אשר חברה אחרת מחזיקה בחמישים אחוזים ויותר מהון המניות המונפק שלה. חברה בת משותפת היא חברה הנשלטת באופן משותף על ידי שתיים או יותר חברות שהן בלתי תלויות. מטרתה של חברה מסוג זה היא להוות אמצעי לשיתוף פעולה בין אותן החברות המחזיקות בה, וזאת על מנת לקדם אינטרסים משותפים שלהן.
מניה
מניה היא סוג של נייר ערך המהווה שטר בעלות על חלק מחברה. המניה מקנה למחזיק בה מעמד של שותף בחברה. מעמד כל שותף בחברה חזק יותר, ככל שיש בידיו מניות רבות יותר משאר השותפים. מי שמחזיק יותר מ – 50% ממניות חברה מכונה: בעל שליטה. מניה הינה נכס הניתן לקנייה, מכירה, העברה, שעבוד והורשה. המניות מסווגות לסוגים שונים, כאשר כל סוג נושא שם, המבטא את הזכות העיקרית, או את צירוף הזכויות העיקריות שסוג המניה מקנה. בין הסוגים השונים נמצאות מניות רגילות, מניות בכורה, מניות רגילות מבוכרות, מניות יסוד ומניות נדחות.
בעל מניה
אדם שרכש מניות שהוצאו ע"י החברה והוא הפך להיות בעל גורם בתוך החברה. בין בעל החברה לבעל המניה מתקיים מעין חוזה, חוזה סטנדרטי הנמצא בתקנון או בכללי החוק. על בעל המניה חלים כללים וזכויות. יש סוגים שונים של בעלי מניות – בעל מניה רגיל, בעל מניות שהוא בעל שליטה.
נושא משרה
אדם בעל תפקיד בחברה. ישנם נושאי משרה שונים – מנכ"ל, מנהל מחלקה, נושא משרה זוטר וכו'. התפקיד יכול להיות תפקיד סטטוטורי – דירקטור, מנכ"ל, יו"ר הדירקטוריון, או שיהיה מכוחו של אופי החברה ותחום פעילותה. נושא המשרה יכול להיות עובד החברה או לא (לדוגמה, יו"ר הדירקטוריון אינו עובד החברה).
דירקטוריון
דירקטוריון הוא למעשה מועצת מנהלי החברה, אשר הוא למעשה הגוף שמתווה את מדיניות החברה ומגבש את חזונה. הדירקטוריון ממונה על ידי בעלי המניות בחברה. חברי הדירקטוריון אינם ממונים על ניהולה השוטף של החברה, שכן לשם כך קיים מנהלה הכללי של החברה.
דירקטור
חבר מועצת מנהלי החברה. הדירקטור הוא בדרך כלל אחראי על גיבוש מדיניות החברה ופועל לגיבוש האסטרטגיה של החברה. תפקיד נוסף של הדירקטור הוא למנות ולפקח על מנהלה הכללי של החברה. האדם המקים חברה בדרך כלל יכהן בה כדירקטור.
מנכ"ל החברה
מנהל כללי (בראשי תיבות: מנכ"ל) והא אדם המחזיק במשרה ניהולית בחברה מעל למנכ"ל בהיררכיה הניהולית נמצא הדירקטוריון. מנכ"ל של חברה פרטית הוא ראש החברה ועליו מוטלת האחריות הגדולה ביותר להצלחתה. עיקר פעילותו של המנכ"ל הוא קבלת ההחלטות וקביעת אסטרטגיה להנהלת החברה, שעל פיהן יפעלו העובדים תחתיו. דאגתו של המנכ"ל נתונה לכול: החל במימון תפעולו השוטף של העסק, עבור בייצור המוצר ובניהול מערך העובדים ונכסיה של החברה, וכלה בשיווק המוצר.
אורגן
בעל תפקיד בחברה, בד"כ נושא משרה בחברה, שיש לו מעמד מיוחד בחברה – פעולותיו וכוונותיו הם פעולותיה וכוונותיה של החברה (ס' 47 לחוק החברות). חברה היא גוף ערטילאי, אך האורגנים הם האנשים החושבים והמבצעים של פעולות חברה.
נושה
כל מי שהחברה חבה כלפי חובה כספית לתשלום. הנושה בעל מעמד מיוחד בדיני החברות, כי הוא מהווה גורם שיש לו השפעה משמעותית בנקודות קריטיות בחיי החברה, כמו בתקופה של הקפאת הליכים או תהליך פירוק. כשהנושה הוא נושה מובטח, כשיש לו בטוחה בחברה, השפעתו על החברה גוברת. לנושה יכול להיות שיעבוד בחברה – צף (כללי) או ספציפי (שיעבוד על נכס מסוים).
"חברת בת" הוא מבנה שבו חברה אשר חברה אחרת מחזיקה בחמישים אחוזים או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות המוצא שלה או מכח ההצבעה שבה, או רשאית למנות מחצית או יותר מהמנהלים שלה או את המנהל הכללי שלה.
"חברה מסונפת" - חברה, אשר חברה אחרת - שאינה חברה-אם שלה - מחזיקה בעשרים וחמישה אחוזים או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות המונפק שלה או מכוח ההצבעה בה, או רשאית למנות עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהדירקטורים שלה.
הסכם מייסדים
הסכמים מיוחדים בין בעלי המניות העתידיים – המייסדים – של חברה בהקמה. דין הסכמים אלו כדין כל חוזה ואינם חוזי יזמות. על מנת שהסכמים אלה יקשרו את החברה יש צורך בפעולות נוספות שיגדירו אותם כחוזים מקדמיים. אם הדבר יבוא לידי ביטוי במסמכי החברה, כמו בתקנון, יהפוך הסכם המייסדים להסכם בר תוקף כלפי החברה. לדוגמה, שלושה יזמים החליטו להקים חברה, הם הסכימו בינהם על שם החברה, אך לא עיגנו את השם בתקנון החברה, ולבסוף הוגשה החברה לרשם החברות בשם אחר. אחד היזמים, שרצה שם מסוים, לא יכול לפנות לבית המשפט ולבקש להוציא צו כנגד החברה לשנות את השם. החברה לא צד להסכם כל עוד הדבר לא מעוגן בפרוטוקולים ובהחלטות שקשורות לתקנון החברה.
הסכמי מייסדים יכולים לעורר שאלות לא פשוטות בגלל הפער שנוצר בין מה שהוסכם שיהיה דמות החברה העתידית לבין מה שהוסכם בפועל.
הסכמי מייסדים יכולים להיות לעיתים גם בין בעלי המניות של בחרה העומדת להפוך לחברה ציבורית ולגייס הון מהציבור. לדוגמה, הוסכם בהסכם מייסדים בין בעלי המניות שלפני שיוצאים לגיוס מניות מן הציבור משה יהיה המנכ"ל. ההסכם לא עוגן בתקנון החברה ולא עבר באסיפה הכללית של בעלי המניות. לאחר גיוס המניות, אם הדבר לא עוגן בתקנון, אין תוקף להסכם. יש כרגע בעלי מניות חדשים, שלא שותפים להסכם. כל מה שיכול לעשות צד להסכם הוא לתבוע את הצדדים שלו לחוזה, אך החברה אינה צד להסכם.
מהות התקנון
ס' 17 לחוק החברות קובע: דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם.
הפרשנות המשפטית – התקנון הוא לא חוזה אלא דינו כדין חוזה. מהותו של התקנון היא מהות חוזית. לדוגמה, ס' 2 לחוק החברות מפרט הוראות פסולות בתקנון, שדינן – בטלות. הדבר דומה לס' 30 לחוק החוזים – הוראות הנוגדות את החוק, המוסר או תקנת הציבור.
שם החברה
ס' 26 – 28 לחוק קובעים:
ציון הביטוי בע”מ – אם החברה מוגבלת באחריות.
סייג לשימוש בביטויים:
1. שם דומה לחברה קיימת – לדוגמה, בית המשפט קבע שחברת נסיעות בעפולה לא תוכל להירשם כחברת "בואינג נסיעות עפולה" משום שהדבר מרמז שחברת בואינג העולמי עומדת מאחוריה.
2. שם דומה לסימן מסחר.
3. שם שיש בו משום תרמית או תחרות בלתי הוגנת.
4. שם העלול לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו – לדוגמה, לא אושר שם לחברת סרטים בשם "סרטי הכותל" בטענה שמדובר במקום קדוש.
רשם החברות
הרישום בניגוד למדינות אחרות הוא דקלרטיבי (הצהרתי) ולא קונסטיטוטיבי (חוקי). כלומר אנו מצהירים שאנו בעלי המניות, אך ייתכן ואנו לא. כלומר יכול להיות שמכרנו מניות בחברה ובגלל שהקונה לא שינה ברשם החברות, זה עדין ע"ש המוכר.
הון רשום
פוטנציאל גיוס ההון בחברה באמצעות הנפקת מניות. זהו סכום מסוים שנקוב בתקנון החברה כהון הרשום של החברה. אין הדבר אומר שזה כלל ההון שהמייסדים רכשו בעת הקמת החברה, אלא פוטנציאל של גיוס הון בחברה באמצעות הנפקת מניות. כשקובעים הון רשום קובעים את התקרה שעל פיה החברה יכולה לגייס הון בחברה. אין הכרח בכלל שהרכישה של מניות החברה תיעשה בערך הנקוב של המניה. יתכן שאותה מניה, שערכה שקל, תמכר ב-1000 ₪, או שלמייסדים נמכור בערך נקוב, לבאים אחריהם בערך גבוה יותר וכן הלאה. ההון הרשום הוא קביעה שרירותית במידה רבה, החוק לא קובע מינימום של הון לפעילותה של החברה באופן עקרוני. בנוסף, הדבר לא קשיח – ניתן לקבוע הון רשום מסוים, ולהגדיל אותו לאחר מכן ע"י כינוס אסיפה כללית ושינויו. הדבר כן יכול להשפיע על ההליכים של החברה בגיוס ההון – כל עוד לא הונפקו מניות, ויש הון רשום, החברה יכולה "לשחק" במסגרת ההון הרשום.
הון מונפק
חלק (או כל) ההון הרשום, שהוקצה לבעלי המניות בייסוד החברה או על-ידי הקצאת מניות בכל עת לאחר ההתאגדות. זהו אותו סכום של ההון הרשום או חלק מההון הרשום שאכן נרכש ע"י בעלי מניות.
הון נפרע
חלק מהון המניות ששולם במלואו על ידי בעלי המניות. כאן הדגש הוא על הון ששולם בפועל.
חלוקת דיבידנד
דיבידנד - לפי ס' 1: כל נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה מכוח זכותו כבעל מניה, בין במזומן ובין בכל דרך אחרת, לרבות העברה ללא תמורה שוות ערך ולמעט מניות הטבה.
מנית הטבה - מנגנון שכיח בחברות שבו חברה מקצה ללא תמורה לבעלי מניותיה מניות נוספות לחברה. הטיפול במנית הטבה מבחינת דיני החברות שונה מהטיפול בדיבידנד.
לפי ס' 304: דין מניות הטבה כהנפקת מניות מתחת לערכן הנקוב, במקרה זה - ללא תמורה. מחשבים מניית הטבה כמו בדיני הנכיון, אך כאן ההפרש הוא 100%.
לפיכך, על החברה להפוך להון מניות חלק מרווחיה בסכום השווה להפרש שבין הערך הנקוב לבין התמורה (כפוף למבחן הרווח בחלוקה).
אישיות משפטית נפרדת
אמנם לא ניתן להכניס חברה לכלא ולגרום לה נזק פיזי, אך כן אפשר לגרום לה נזק כלכלי ולהעניש את בעלי המניות שלה והמנהלים שלה. סעיף 4 לחוק קובע שחברה הינה אישיות משפטית כשרה לכל זכות חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטיבה כגוף מאוגד.
הסעיף הזה רואה בחברה כמו אדם פרטי/טבעי. כתוצאה מכך מתנתק הקשר בין החברה לבין בעלי המניות שלה וגם הנכסים הם של החברה ולא של בעליה.
מניות
משקפות זכויות שדומות לבעלות והן ניתנות למשקיעים בחברה כנגד ההשקעה שלהם. המניות משקפות את הקניין בחברה. סעיף 1 לחוק – "אגד של זכויות בחברה בנקבעות בדין ובתקנון". בדין הכוונה לחוק בתקנון הכוונה לתקנון החברה.
אג"ח
סעיף 1 לחוק "מסמך שהנפיקה החברה המעיד על קיומה של התחייבות כספית שחבה החברה ומגדיר את תנאיה למעט שטרי חוב או שטרי חליפין שנתנה החברה במהלך עסקיה".
נייר ערך
התביעה שמנפיקה החברה למשקיעיה כנגד השקעתם בחברה. סעיף 1 לחוק קובע – "לרבות מניה אג"ח או זכויות לרכוש, לצורך רכישה המרה או מכירה של כ"א מאלו והכל בין אם הם על שם ובין אם הם למוכ"ז (מוסר כתב זה)". ני"ע יכולים להיות סחירים ולא סחירים, אי סחירות יכולה לפגוע בשווי שלהם.
הליך ההתאגדות של החברה
מתן תוקף להסכם ההתאגדות בין היזמים לבין צדדים שלישיים לאחר הליך קונסטיטוטיבי (חוקי) של רישום החברה המסתיים במתן תעודת התאגדות חתומה ברשם החברות.
חברה פרטית וחברה ציבורית
סעיף 1 לחוק קובע "כל חברה שלא ציבורית" – היא חברה פרטית. וחברה ציבורית "חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצאו לציבור עפ"י תשקיף כמשמעותו בחוק ני"ע ומוחזקות בידי הציבור". מספר בעלי מניות מינימאלי הוא 1 (פעם היה לפחות 2).
מסמכי ההתאגדות
מסמך אחד – תקנון. בעבר היה בנוסף גם תזכיר ההתאגדות. במסגרת הרישום מגישים מסמכים נוספים. אך המסמך המרכזי הוא התקנון שמהווה את לב ליבה של החברה. סעיף 17א לחוק קובע "דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בלי מניותיה וכן בין בעלי מניותיה ובין עצמם" כלומר התקנון הסכם משולש שמכסה את החובות והזכויות בין בעלי המניות ובין החברה וגם בין בעלי המניות ובין עצמם. בכל תקנון חייבים להיות מספר דברים שהם חובה ומעבר לזה אפשר להמשיך ולהכניס סעיפים. חייב להיות:
1. שם החברה
2. מטרות החברה
3. הון המניות הרשום של החברה (וכמה מקצים ממנו)
4. הגבלת אחריות בעלי המניות של החברה
תקנון חייב להיות חלק ממסמכי ההתאגדות ומוגש לרשם החברות לרישום.
אסיפות בעלי מניות
דרך קבלת החלטות בחברה בדר"כ מתבצעת במסגרת אסיפות או ישיבות. בעלי מניות מתכנסים באסיפות בעלי מניות.
1. אסיפה כללית/שנתית של בעלי המניות מתכנסת פעם בשנה וכל בעלי המניות אמורים להגיע, במסגרת האסיפה מקבלים מספר החלטות למשל אישור דוחות.
2. אסיפה מיוחדת – כי יש לה תכלית לצורך ההתכנסות (שהדירקטוריון כינס בגלל שרצה אישור למשהו).
3. אסיפת סוג – לפעמים אפשר להקצות סוגים שונים של מניות. לפעמים נוצר מצב שבגלל אופי המשקיעים השונים מנפיקים סוגים שונים של מניות. כל מניות סדרה א' מקנות דיבידנד וניהול (דירקטור) וכל מניות סדרה ב' מקנות דיבידנד בלבד. לפעמים מתכנסת אסיפה של בעלי מניות רק מסוג מסוים.
רשם החברות מחייב לקיים אך ורק אסיפה כללית/שנתית, חייב להתקיים תוך 15 חודשים מהאסיפה האחרונה. מנגנון האסיפה הוא של רוב רגיל. אלא אם התקנון הגדיר שבנושאים מסוימים צריך רוב יותר גבוה (או בהסכם מייסדים). יש גם הסדרי הצבעה בין בעלי מניות.
אסיפה של הדירקטוריון
ישיבות של הדירקטוריון נעשות אחת לתקופה. הדירקטורים מתמנים ע"י בעלי המניות. חוותם הם כלפי החברה ורק אח"כ כלפי בעל המניות שמינה אותה. הם הגוף המפקח והמבקר על הנעשה בחברה. ולכן בראש ובראשונה טובת החברה לעיניהם. מתכנסות לפרקים – תלוי בחברה. הדירקטוריון ממנה לעיתים ועדות ואז כשהועדה מכינה דוח הוא מתכנס כדי לאשרו. בחברות ציבוריות יש מושג שנקרא דח"צ – דירקטורים חיצוניים ששומרים על האינטרסים של הציבור בחברה. החברה ממנה אותם והרשות לני"ע צריכה לאשר זאת.
דיבידנד
כל נכס שניתן ע"י החברה לבעל מניה מכוח זכותו כבעל מניה בין במזומן ובין בכל דרך אחרת לרבות העברה ללא תמורה, שוות ערך ולמעט מנית הטבה. על חלוקת הדיבידנד מחליטים הדירקטוריון ולא בעלי המניות (כי אז ירצו לחלק כל יום) ויחולק תמיד מרווח. גם אם התמורה שמקבל בעל המניה היא לא מזומן יש לשלם מס-נחשב כדיבידנד.
החלטות מיוחדות
לפעמים יש החלטות שצריך החלטה מיוחדת כדי שיקבלו והחלטה כזו היא כשיש רוב של 75% של החברים באסיפה הנושאים עליהם נדרשת החלטה מיוחדת – שינוי מטרות החברה, שינוי פעילות, שינוי שם, שינוי תקנון.
חברת חוץ
חברה בינלאומית שרוצה לפתוח חברה בישראל במסגרת חוק החברות אפשר להתאגד כחברת חוץ – חברה שרשומה מחוץ לישראל והדינים שחלים עליה הם דיני מקום התאגדותה. ניתן לתבוע אותה וניתן לה לתבוע ובלבד שנרשמה כחברת חוץ ברשם החברות. דרך נוספת היא להקים חברה ישראלית שבעלי המניות יהיו החברה בחו"ל.
כנ"ר
כונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל. במסגרת הליך של פירוק או הבראה של חברות אמור לייצג את הציבור ובכל הליך כזה בדר"כ ביהמ"ש ירצה לשמוע מה עמדתו של הכנ"ר בסוגיה שלפניו. גוף או פקיד שפועל במסגרת אגף האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי במשרד המשפטים. תפקידו – פיקוח על הליכי פירוק של חברות וכן על הליכי פשיטת רגל (פשיטת רגל זה רק יחידים ולא חברה!) וכן פיקוח על מפרקים ונאמנים, כלומר מפקח על המפרק הזמני שמתמנה לחברה.
כונס נכסים (רגיל)
מבצע הליכי כינוס, לקיחת נכסים ומכירתם והשבת יתרת המכירה לאחר שכרו לנושה. בהליכי שיעבוד. הרבה פעמים תהליכי כינוס מסתיימים בפירוק.
מפרק
ממונה בהליכי פירוק כי אין תכלית לחברה ואינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה. מפרק זמני תופס את נכסי החברה מקבל השליטה בהם לשם פירוק החברה. בפירוק אלמנט הזמן הוא אחד הדברים הכי חשובים. התפקיד האמיתי הוא למנוע בריחת רכוש.
כונס נכסים הוא עושה דברו של נושה ספציפי חובתו כלפי הנושה ומפרק הוא עושה דברם של כל הנושים (גם אם אחד מהם מינה אותו) ואינו יכול לעשות אפליות ביניהם.
משכון
שיעבוד נכס כערובה לחיוב. מזכה את הנושה להיפרע מהמשכון אם לא סולק החוב.
רשם המשכונות
שם רושמים שם שעבודים על אנשים פרטיים.
חברה לתועלת הציבור
חברה לתועלת הציבור הינה חברה אשר במטרות הקבועות בתקנונה יש כדי לקדם מטרה ציבורית בתחומים אשר הוגדרו בחוק – כגון: איכות הסביבה, בריאות, דת, הגנה על בעלי חיים, זכויות אדם, חינוך, תרבות או אמנות, מדע, ספורט ועוד – וכן בתקנונה נקבע איסור על חלוקת רווחים או חלוקה אחרת לבעלי מניותיה, וכל רווחיה מוקדשים לביצוע מטרותיה הציבוריות. בניגוד לעמותה, חברה לתועלת הציבור נרשמת אצל רשם החברות ופועלת מכח הוראות חוק החברות או פקודת החברות.
היתרונות בחברה לתועלת הציבור על פני עמותה או מלכ"ר באים לידי ביטוי בחבות החברים (עד לגובה השקעתם במניות החברה), ביכולת השליטה והניהול, בזיהוי החברים (רק החזקת המניות היא הקובעת את החברות), פחות פיקוח, דו"חות ובקרה מהנדרש על ידי רשם העמותות ועוד.
עמותה
על פי חוק העמותות, תש"ם – 1981, עמותה היא "תאגיד עם מטרה חוקית שאינה מכוונת לחלוקת רווחים בין חבריו".
בכדי להקים עמותה, יש צורך לפחות בשני בני אדם או יותר, אולם מומלץ להקים את העמותה על ידי 7 מייסדים, על מנת שתוכר כמוסד ציבורי על ידי רשויות מס הכנסה. עמותות נרשמות אצל רשם העמותות שבמשרד המשפטים, והן חייבות בדיווחים ובמסירת דו"חות כקבוע בחוק. על כל עמותה למנות ועד מנהל, באסיפה כללית של כלל חברי העמותה וכן למנות ועדת ביקורת בת שני חברים לפחות.
שותפות
שותפות היא התאגדות עסקית-משפטית שבה חוברים לפחות שני שותפים ולא יותר מ-20 לשם עשיית רווחים באמצעות עשיית עסקים במשותף, כגון מכירת מוצרים ו/או מתן שירותים. שותפות יכולה לצבור הון ונכסים, וכן לתבוע ולהיתבע בבית משפט. לסמכויות ולזכויות חברי השותפות אין הסדר קבוע, ועליהם להסדיר זאת בהסכם השותפות, שמהווה את מסמך היסוד של השותפות – הסכם ייסוּד, הקובע את דרכי ההתנהלות של השותפוּת, אחוזי הבעלות, אופן חלוקת הרווחים, חלוקת התפקידים בין השותפים, אופן ביטול השותפוּת וכיו"ב. כמו כן, בהסכם מפורטים אופן אחריות השותפים, שכן בניגוד לחברה בע"מ, בשותפות כללית, אחריות השותפים אינה מוגבלת, והם עלולים להתחייב בגין הפסדי השותפות. עפ"י פקודת השותפויות כל שותפוּת חייבת להירשם אצל רשם השותפויות אולם בפועל מרביתן אינן עושות כן. שותפוּת חייבת בניהול ספרי חשבונות. כל אחד מהשותפים ערב באופן אישי וללא הגבלה להתחייבויות השותפוּת. אולם, כשמדובר בשותפות רשומה, ניתן להירשם כשותפות מוגבלת ואז ערבותו של כל שותף היא עד לסכום המוסכם ובלבד שלפחות שותף אחד יהא חייב בכל חובות השותפות, ללא הגבלה. השותפות היא "שקופה" לצורכי מיסוי במובן זה שחשבון המס של כל שותף נעשה בנפרד וכל אחד מהשותפים נישום באופן אינדיבידואלי וחייב להגיש דו"ח שנתי על הכנסותיו.